בני ישראל. מטמאים בזיבה ואין נכרים מטמאין בזיבה. ואעפ"י שאין מטמאין בזיבה מטמאין כזבים ושורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש:ואמרתם אלהם. לרבות גרים ועבדים. איש איש. לרבות את הקטן. ר"ש בנו של ריב"ב אומר הרי הוא או' והזב את זובו לזכר ולנקבה. זכר כל שהוא בין גדול בין קטן נקבה בין גדולה בין קטנה:זב מבשרו. ולא כל בשרו עיין רש"י ז"ל. מבשרו. עד שיצא חוץ לבשרו. מבשרו ולא מחמת ד"א מכאן אמרו בז' דרכי' בודקין את הזב וכו'. זובו (עיין בנדה דף נ"ו ע"א) ולא דם היוצא מפיו ומפי האמה. הוא. ולא ליחה סרוחה ורמה וזיע:זאת. להוציא דמעת העין ודם מגפתו וחלב האשה שאין מטמאי' טומאה חמורה וזאת לרבות מימי רגליו:טמאתו בזובו. ולא באודם:תהי'. אפי' כל שהוא:רר בשרו. אפי' כ"ש. למה נאמר אלא שאם ראה ראיה אחת מרובה כשלוש כמגדיון לשילוח שהן כדי שתי טבילות ושני סיפוגין ה"ז זב גמור. רר. ואינו בת"כ רק בנדה נ"ו ע"א) שמטמא לח ואינו מטמא יבש:או החתים. (בת"כ נדרש החתים אפילו כ"ש. והגאון נקט מה שמשמע לשון הכתוב כדרכו והוא דעת ר"נ בנדה דף מ"ג ע"ב) שצריך כחתימת פי האמה:מזובו. מקנת זבים מטמאים משכב ומושב. מזובו מקנת זבין טעונין קרבן ומקצת זבין אינן טעונין קרבן ואינו יודע איזהו מנה הכתוב הראשון עיין רש"י ז"ל ד"ה או החתים וכו':כל לרבות (הוא בת"כ לקמן פרק ז' הל' א') אפי' אבן מסמא. משכב ולא אוכלין ומשקין (ת"כ פ"ד ה' ג') וכלים שמתחתיו לעשותן מדף:המשכב. המיוחד ולא מחצלת של קנים כו':אשר ישכב. לרבות סגוס ורדיד וחלוק כו' שמשמשין שכיב' עם מלאכתן:ישכב. המיוחד לשכיב'. פר' לשאומרי' לו עמו' ונעש' מלאכתינו. עליו. מתחתיו עושה משכב ואין עושה על גביו משכב:הזב ז' פעמים א' הזב מטמא משכב ואין משכב עוש' משכב וכן ב' במוש' וכן ג' במרכב. ד' הזב ולא בעל קרי ה' הזב ולא אבן המנוגעת. ו' הזב ולא טמא מת ז' הזב ולא המת. וכל לרבות אפי' אבן מסמא:הכלי. המיוחד ולא כסא של גללים וכו'. אשר ישב. לרבות תיבת הבלנים ושפתחה מצדה ועריבה מב' לוגין ועד ט' קבין שאינו יכול לרחקו בה רגלו אחת. אשר ישב. פרט לכפה סאה תרקב וישב עליה:וטמא וטמא. לרבות שכב על המושב או ישב על המשכב:ואיש אשר יגע כו'. ולא משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים:אשר יגע. בשעת מגעו. פירש אינו מטמא בגדים:משכבו ולא הגזול. משכבו אם נשבר טהור. במשכבו ולא בחבל פחות או יותר מכשיעור. יכול אף כשיעור טהור ת"ל וטמא:יכבס. יכול אף ציפה ת"ל בגד אי בגד יכול בגד גדול לבן כו':והישב כו' אשר ישב. מקיש לזב מה זב אפי' עשרה מושבות זע"ז ואפי' ע"ג אבן מסמא אף כו'. אשר ישב אפי' אין הזב שם עתה. (בת"כ נדרש מתיבת כלי לרבות אף שהוא ריקן מן הזב וע"ש):וטמא. לרבות שער וצפורן:בבשר. ולא בשירים ונזמים וטבעות. הזב. ולא בעצם ובשר הפורש ממנו ק"ו לפורש מן הטהור. ומה ת"ל או בעצם אדם זה אבר מן החי:וכי. לרבות כיחו וניעו ומימי רגליו:בטהור. עד שיגע בטהור. בטהור ונגע בו או נשאו שהרוק מטמא במשא [נדה דף נ"ה ע"ב]:וכל לרבות אפי' יו"ד מרכבות זע"ז אפי' ע"ג אבן מסמא. המרכב. פרט לאוכף שהוא כמושב:וכל הנגע. בא ולימד על המרכב שיהא הנוגע בו טמא כו' עיין רש"י ז"ל. אותם לרבות זובו ורוקו וכו' עיין רש"י ז"ל:וידיו. מה ידיו בנראה אף כו' פרט לבית הסתרים ראב"ע או' מכאן סמכו חכמים לנטילה מן התורה:לא שטף במים. ללמד אפי' מאה שנים אחר סיפורו:וכלי. לרבות כלי נתר. אשר יגע זה הסיטו:בו. ולהלן הוא אומר אשר תבשל בו ישבר מה להלן מאוירו אף כו' וכל כלי עץ כו' ארשב"א ללמד על אוכלין ומשקין וכלים שע"ג הזב שמטמא מדף:וכי יטהר. כשיפסו:מזובו ולא מזובו ונגעו. מזובו וספר. מקצת זבים טעונים ספירת שבעה:לו. לעצמו:שבעת ימים. יכול אפי' מפוזרין ת"ל לטהרתו טהרה אחת:וכבס בגדיו ורחץ מקיש כיבוס לרחיצה לענין חציצה. לימד לחציצה בכלים:בשרו במים חיים ולא כלים. בשרו ולא של זבה. וטהר מלטמא כלי חרס בהיסט [מגילה ח' ע"ב.:וביום. ולא בלילה:יקח. שאם הפריש לזיבתו ראשונה לא יביאנו לזיבתו שני':שתי תרים כו' ובא לפני ה'. מכאן שהוא טובל בעוד שהוא יום:ועשה הכהן. שיפריש הכהן וביולדת נאמרה הפרשה בבעלים:מזובו. מקצת זובו כו':ואיש. פרט לקטן. ואיש לרבות בן ט' שנים ויום א':תצא ממנו. עד שתצא לחוץ:שכבת זרע. שראוי להזריע:במים במי מקוה. במים כל בשרו שלא יהא (אינו בת"כ רק בעירובין ד' ע"ב וסוכה וי"ו ע"א ופסחים ק"ט ע"א) חוצץ בין בשרו למים. במים את כל בשרו. מים שכל גופו עולה בהן וכמה שיערו חכמים מ' סאה (אינו בת"כ רק בגמרו' הנ"ל) את כל בשרו הטפל לבשרו:אשר יהיה עליו. אפי' על מקצתו. שכבת זרע. ולמטה הוא אומר שכבת זרע מה להלן כברייתה כו' פרט לשנסרחה אף כו':ואשה פרט לקטנה. ואשה לרבות בת ג' שנים ויום א'. איש פרט לקטן. אתה. פרט לשלא כדרכה:ש"ז פרט להעראה. ורחצו. הקיש רחיצתה לרחיצתו במ' סאה ולא יהא חוצץ ופרט לבית הסתרים וכו':ואשה לרבות בת יום א' מכאן אמרו בת יום א' לנדה בת עשרה ימים חיבה. כי תהיה. מן הדיבור ואילך. דם. ולא כל מראה ומניין שהוא מן המקור כשה"א וגלתה את מקור דמיה מלמד שמן המקור וכש"הא דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג. בבשר' מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ. יהי'. לרבות פולטת שכבת זרע. שבעת ימים תהיה. אעפ"י שאינה רואה כל ז'. שבעת ימים תהיה. שיהיו סמוכין:תהיה. שטובלת בלילה:אשר תשב עליו. נאמר כאן עליו ונאמר למעל' עליו מה להלן המיוחדין כו' אף כאן כו':וכל הנגע כו'. יכול שאינו מטמא בגדים אמרת ק"ו ממשכבה כו' א"כ מה ת"ל הנגע כו' שאין הנוגע מטמא אדם וכ"ח:במשכבה. מקיש משכבה לה (אינו בת"כ רק בשבת פ"ד ע"א) מה היא יש לה טהרה במקוה אף כו' פרט לכלי חרס:ואם על המשכב הוא. עד שינשא רובו עליו. עליו אפילו על מקצתו. ואם על המשכב זה משכב. או זה מושב. כלי זה מרכב שנא' בנגעו בו איזה דבר שחלוק מגעו ממשאו זה מרכב:איש. פרט לקטן:איש לרבות בן ט' שנים ויום א'. אם לרבות המערה. שכב ישכב. שתי שכיבות. אתה. פרט למצורעת ותהי נדתה עליו. מה הוא מטמא אדם וכלי חרס אף כו' יכול יעלה לרגלה ת"ל וטמא שבעת ימים. וכל כו' אשר ישכב עליו יטמא. שאין מטמא משכב ומושב כאשה רק לטומאה קלה:ואשה לרבות גיורת ומשוחררת ואשה לרבות בת עשרה ימים שמטמאה בזיבה. [אינו בת"כ רק בנדה מ"ד ע"א] זוב אפי' באונס. דמה ולא מחמת ולד וכמה כו'. ימים שנים. רבים שלשה. יכול הרואה ג' בתחלה תהא זבה ת"ל על נדתה סמוך לנדתה. אין לי אלא סמוך לנדתה מופלגת מנדתה מניין ת"ל או כי תזוב מניין לרבות עד עשרה אמרת מה מצינו לרביעי שראוי לספירה ראוי לזיבה אף מופלג עד יום שהוא ראוי לספירה ראוי לזיבה. ומניין לרבות יום אחד עשר ת"ל בלא עת נדתה. ימי אפי' שנים. כל ימי אפי' אחד. כימי נדתה תהיה טמאה. מה נדה מטמא בועלה אף כו'. היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל:כל כו' כמשכב. מלמד שהיא עושה משכב ומושב. אין לי אלא ג' ימים ב' ימים מניין ת"ל ימי. יום ח' מניין ת"ל כל ימי:טמא יהיה כטמאת נדתה. לרבות שומרת יום כנגד יום. יכול שנים כנגד שנים ת"ל כמשכב נדתה יהיה לה:וכל הנגע בם יטמא. לרבו' חיבורי' וכ"ח:ואם טהר'. לכשתפסוק. מזובה. ולא מנגעה ולידה. לה. לעצמה:שבעת ימים. יכול מפוזרין ת"ל שבעת ימים:ואחר תטהר. רש"א ואחר תטהר אחר המעשה תטהר אבל אמרו חכמים כו':וביום. ולא בלילה. לה. לעצמה שאם הפרישה לזיבתה הראשונה לא תביא לזיבתה שניה. שתי תרים כו' ולא א' תור ואחד יונה:והביאה כו'. מלמד שהיא טובלת מבעוד יום:והזרתם. אין נזירה אלא פרישה וכן נזורו אחור מכאן אמרו (אינו בת"כ רק בשבועות י"ח ע"ב) שמחוייב לפרוש עונה אחת סמוך לווסתה. אין לי אלא אזהרה עונש מניין ת"ל ולא ימתו:בטמאתם. אעפ"י שהן טמאים שכינה עמהם:תורת הזב. בין גדול (הוא בנדה ל"ד ע"ב) בין קטן מכאן שמחוסר כפרה א"צ דעת. ואשר תצא ממנו ש"ז ראי' ראשונה של זב הרי הוא כבעל קרי שטובל ואופל פסחו לערב:והדוה בנדתה. זקנים הראשוני' אמרו תהיה ברדתה לא תכחול וכו' עד שבא ר"ע ולמד תהא בנדתה עד שתבא במים. והזב את זובו (אינו בת"כ רק בנדה ל"ה ע"ב). זה בעל ב' ראיות הרי הוא כנדה שמטמא משכב ומושב. אחרים או' מה הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא. לזכר. בין קטן בין גדול וכן נקבה בין גדולה בין קטנה. ד"א לזכר לרבות המצורע. לנקבה לרבות את המצורעת (נדה ל"ה ע"א) למעיינותיהם:ולאיש אשר ישכב כו' לרבות הבא על שומרת יום כנגד יום. ד"א (אינו בת"כ רק בב"ק דף כ"ד ע"א) מה נקבה מטמאה בימים אף כו' תורת הזב כו' שכבת זרע. יכול מה זב סותר את הכל אף כו' ת"ל לטמאה בה:
